בינות נ' מנורה - חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח בגין הנכות אשר נותרה אצל התובע עקב פגיעתו בתאונה מיום 26/4/01 עת עסק בצניחה (להלן – "התאונה").

נתונים כלליים שאינם שנויים במחלוקת:

1.התובע הוא המבוטח של הנתבעת החל משנת 1991 בשתי פוליסות לביטוח חיים שהכילו, בין השאר, כיסוי ביטוחי למקרה של נכות מתאונה, הראשונה מספרה 606233-5, והשניה מספרה 738833-3.

2.בחודש ספטמבר 1997 או בסמוך לכך, החל התובע לעסוק בתחביב חדש של רחיפת מצנחים. לפיכך, ועוד באותו חודש הודיע מיוזמתו לסוכנות הביטוח שדרכה נרכשו שתי הפוליסות הנ"ל, כי התחיל לעסוק ברחיפת מצנחים.

בעקבות כך שלחה לו הנתבעת שאלון חיתום לגבי רחיפת מצנחים, והתובע נפגש עם סוכן הביטוח שלו ביום 23/9/97, מילא יחד עם את השאלון וחתם עליו.

לאחר שמילא את השאלון, סוכן הביטוח שלח את השאלון לנתבעת, וזו בתורה פנתה למבטחי המשנה שלה. בקשת התובע להרחבת הכיסוי הביטוחי בגין סיכוני צניחה נדחתה, והנתבעת שלחה לסוכן הביטוח הודעה על כך ביום 29/12/97.

3.ביום 26/4/01 כאשר צנח התובע עם מצנח רחיפה, נקלע למערבולת, המצנח נסגר, והתובע צנח ללא מצנח כלפי מטה מגובה רב ונחבט בקרקע. כתוצאה מכך נפגע התובע בצורה קשה, ולאחר תקופה של טיפולים רפואיים, נותר כיום עם נכות לצמיתות (ששיעורה שנוי במחלוקת בין הצדדים).

בעקבות התאונה פנה התובע לסוכן הביטוח והודיע לו על התאונה, אלא שהנתבעת סירבה להכיר בכיסוי הביטוחי בגינה.

4.בטרם אעבור להצגת טענות הצדדים, אבקש להדגיש מספר נתונים נוספים שאינם שנויים במחלוקת. בגדר זאת אציין, שאין כל מחלוקת כי שתי הפוליסות אינן מכסות נזק כתוצאה מעיסוק בצניחה, וכי התובע ידע על החרגת תחביב הצניחה מגדר הכיסוי הביטוחי, ובשל כך ביקש לכלול בכיסוי הביטוחי את תחביבו האמור באמצעות פניה לסוכן הביטוח וחתימה על שאלון חיתום, כאמור לעיל.

כמו כן אין מחלוקת, כי מכתב הדחייה של הנתבעת מיום 29/12/97 נשלח לסוכן הביטוח, ולא לתובע אישית.

נתון נוסף שגם הוא אינו שנוי במחלוקת, מתייחס לעובדה כי התובע מעולם לא שילם פרמיה, או תוספת פרמיה בגין הביטוח שביקש.

טענות הצדדים וגדר המחלוקת:

5.התובע טוען, כי מאז שחתם על השאלון לא שמע דבר מאת סוכן הביטוח, אף לא מהנתבעת עצמה, ולא קבל מהם כל מכתב או דרישה לתשלום פרמיה, או כל דרישה אחרת הנוגעת לעיסוק ברחיפת מצנחים.

התובע הוסיף, כי נהג בתום לב ועפ"י חובת הגילוי הנאות הנדרשת ממנו כמבוטח, עת הודיע מיוזמתו לנתבעת אודות העיסוק שלו ברחיפת מצנחים.

לטענת התובע, מאחר שהנתבעת לא השיגה על הפרטים שמולאו על ידו בשאלון שנשלח אליו כארבע שנים לפני אירוע התאונה, מנועה היא כעת לאחר קרות התאונה לטעון להעדר כיסוי ביטוחי.

לדבריו, הוא ראה בסוכן הביטוח כנאמן ושלוח של הנתבעת, ובתור שכזה סמך עליו שיודיע לו אם קיימת בעיה כלשהי באשר לאי היענותה להצעתו להרחיב את הכיסוי הביטוחי בגין רחיפת מצנחים. ואולם בשל אי קבלת כל ידיעה או מכתב בקשר לשאלון או לבקשתו להרחיב את הכיסוי הביטוחי, סבר התובע כי הוא מבוטח לרחיפת מצנחים, ולפיכך המשיך לשלם את הפרמיות בגין שתי הפוליסות. התובע המשיך וטען, כי אילו היו הנתבעת וסוכן הביטוח מטעמה מיידעים אותו אודות אי הסכמה לבטחו כאמור, היה שוקל להפסיק את הביטוח אצל הנתבעת או דואג לקבלת כיסוי ביטוחי אצל חברה אחרת.

התובע טען עוד, כי הנתבעת התרשלה כלפיו משלא טרחה לשלוח לו עותק ממכתב הדחייה אשר נשלח לסוכן הביטוח, ששימש כשלוח שלה. יתרה מזאת, לגרסת התובע, הנתבעת נושאת באחריות שלוחית בגין רשלנותו של סוכן הביטוח, בהיותו השלוח שלה, אשר לא טרח ליידע אותו כי הנתבעת דחתה את בקשתו להרחבת הכיסוי הביטוחי.

6.לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי העבירה למבטחי המשנה שלה את בקשתו של התובע להרחיב את הכיסוי הביטוחי של הפוליסות הקיימות לסיכוני רחיפת מצנחים, ואולם מבטחי המשנה סירבו להרחיב את הכיסוי הקיים, ולכן היא נאלצה לדחות את בקשתו, והודיעה על כך בכתב לסוכן הביטוח, בהיותו שלוח של התובע.